<h1>כפתור ופרח לרבינו אשתורי הפרחי פ"ו</h1>
<h2>דף ז.</h2>
ומסתברא שמה ששנינו מסכת סוטה פרק קמא (ז' א') מעלין אותה לשערי המזרח ולשער ניקנור ששם משקין את הסוטות שהוא כאלו אמר לשער המזרח שהוא שער ניקנור, אי נמי לשערי המזרח, שעוברת שער שושן ושער הקדים ובאה לשער ניקנור. ואמרינן (במדבר ה' א') והעמיד הכהן את האשה לפני יי', זה שער ניקנור, כל מקום שנאמר לפני יי' זה שער ניקנור.
<h2>דף מח.</h2>
עוד התם (גיטין ז' א'), שלחו ליה למר עוקבא, זימרא מנא לן דאסור. ומסקנא זימרא דמנא וזימרא דפומא אסור. ופירש הרב אלפאסי ז"ל (ברכות פ"ה כ"א ב') דפומא אסור, כגון נגינות של אהבת אדם לחבירו, אבל שירות תישבחות וזכרון שבחיו של הקב"ה אין אדם מישראל נמנע מזאת, ומנהג כל ישראל לאומרן בבית חתונה ובבית המשתאות בקול נגינות וקול שמחה, ולא ראינו מי שמיחה בזאת ע"כ. סוף מסכת סוטה (מ"ח א') אמר רב הונא זימרי דנגרי ודבקרי שרי דגרדאי אסור, כלומר שאלו לסייע בכובד מלאכתן ואלו לזמר בעלמא. ורבינו האיי ז"ל בתשובה פי' "נגדי", מושכי פירות מנהגן דמשרו להון חד וענו בתריה "ובקרי", רועה בקר, וא"כ נגדי בדל"ת גרסינן שתרגום משכו (שמות י"ב כ"א) נגידו. ורש"י ז"ל פירש מושכי ספינות בחבל. ורבינו האי ז"ל גריס "גלדאי" שהם הבורסים שהדשים בבורסקי יש להם זמר במה שאומרים הידד בשעה שדשין בגת. ואנא לא ידענא מאי טעמא שרי רב הונא האי, ואסר האי, אלא כך דומה שבדק את זה בימיו וראה בו דברי פריצות ובדק את זה ולא ראה בו דברי פריצות, וכל דבר שיש בו פריצות מוטב למנועי ממנו, כדאמר רב (סוטה שם) משרן גברי ועניין נשי פריצותא, משרין נשין ענו גברי כאש בנעורת, למאי נפקא מינה לבטולי הני מקמי הני. ומי שידו פשוטה לגזור וגזרתו מתקיימת עושה כזאת לפי צורך שעה דהא רב הונא אסר זימרא ורב חסדא בתריה זלזל ביה, ע"כ דברי הגאון ז"ל. אמר רבי יוחנן (שם) כל השותה יין בארבעה מיני זמר מביא חמש פורעניות בעולם שנאמר (ישעיה ה' י"א) הוי משכימי בבקר, וכתיב (שם שם י"ב) והיה כינור ונבל תוף וגו', וכתיב בתריה (שם שם י"ג) לכן גלה עמי בבלי דעת וכו'. פרק אין עומדין להתפלל (ברכות ל"א א') אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה, כלומר בזמן הגלות, שנאמר (תהלים קכ"ו ב') אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אימתי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, בזמן שיאמרו בגוים הגדיל יי לעשות עם אלה.
<h2>דף מט.</h2>
גרסינן פרק עגלה ערופה (סוטה מ"ט א'—ב') בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל הארוס, בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות וכו'. עטרות כלות מאי נינהו, רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן עיר של זהב. תוספתא מסכת פרה פרק ט' (ה"א) כל מימי בראשית כיזבו בשעת פולמוס. שילוח היתה נמלה מהלכת בו. ובמשנה שם פ"ח (מ"ט) המכזבין בפולמסיות ובשני בצרות כשרין. פי' "פולמוס", חיל. מסכת יומא פרק בתרא (ע"ז ב') מעין היוצא מבית קדשי הקדשים בתחלה דומה כעין קרני סלעם, פי' חגב. פרק אין מערכין (ערכין י' ב') תניא רשב"ג אומר שילוח שהיה מקלח מים בכאיסר, צוה המלך והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו ונתמעטו. חזרו ומיעטוהו והיה מקלח מים לקיים מה שנאמר (ירמיה ט' כ"ב) אל יתהלל חכם בחכמתו. ודוקא לכלה אבל משאר נשים מותר, כדתנן (שבת נ"ז א') ולא בעיר של זהב. (שם נ"ט א') מאי עיר של זהב, ירושלם דדהבא, כדעבד רבי עקיבא לדביתהו, אלמא אינה אסורה אלא לכלות. וכן עטרות חתנים, דוקא לחתנים אבל שאר כל אדם מותרין בהם, לא גזרו אלא בשעת שמחה.
מסכת גיטין פרק קמא (ז' א') אמר ליה ריש גלותא לרב הונא כלילא מנא לן דאסור וכו'. ולמסקנא שחתנים אסורים בכל עטרות כלן, והכלות מותרות בכלן חוץ מעיר של זהב, ושאר אנשים ונשים מותרין בכלן.
